התשמע קולי
ישנם אנשים שקולם ברור וצלול מההתחלה - כבר בכיתה ג׳ היא ידעה שתהיה רופאה, מנתחת. כבר בתיכון הוא ידע שיחפור כל חייו בנבכי המתמטיקה הגבוהה.
וישנם כאלה, שלוקח להם שנים להחליט. אמנית? אדריכלית? רופאה? מתבוננת מהצד? הדרך יכולה להשתנות בקלות - מילה מאמא, משפט מהמורה - את לא יכולה להיות אחות. אין בך מספיק חמלה. או שיפוט עצמי - ההוא יותר חכם ממני - אני לא מהחומר של המתקבלים לפקולטה להנדסה. והופ - מסלול חדש נוצר. כי כזה הוא היקום - במקום שבו יש להרף עין ריק - הוא מיד מתמלא. דרך חדשה נולדת. שלי, ולא שלי. לא באמת המקום המדוייק עבורי.
יש גם כאלה שרעש המפל מפריע להם לשמוע - כמו באגדה ההיא - הם גרים ליד המפל הרועש, ומרוב הרגל הם לא שומעים את הרעש - אבל הם לא שומעים גם את עצמם. המפל יכול להיות כל דבר - למשל השוואה לאחרים. למשל החיים עצמם - אתה נסחף ביומיום ובזרם, שאת לא בטוחה מהו הקול האישי שלך ואת מחפשת - אולי אני כמו זה? אולי דומה לההוא? מנסה להתאים - בית לבית, כלים לכלים, ילדים לילדים וזוגיות לזוגיות. להיות כמו.
כשאתה לא בדרך שלך יש בך משהו שמתגרד כל הזמן. מציק. סוג של חוסר נוחות. כשאת ביעוד שלך את יודעת את זה. הדברים זורמים לך מקצות האצבעות והחוצה. יש לזה מגע נכון.
מחלות, טיבן להיוולד מתוך חוסר הנוחות המודחק. אנחנו טובים בזה - שתי מכות פטיש והדברים שלכאורה אין-מה-לעשות-איתם-כי-זה-לא-יקרה נופלים המומים ונטמנים עמוק בנבכי התודעה היותר אפלים.
והדחקה זה מצויין, כל עוד זה מצליח.
הבעיה מתחילה כשהדברים המודחקים לא כל כך ששים להישאר שם. אפל שם, חשוך ורטוב ולפעמים מתחיל להיות עמוס :)
ואז זה יוצא בדרכים אחרות. אכילה לא נשלטת, שמחת חיים מופחתת, מחלות.
אז איך משתיקים את המפל? איך מוציאים מנבכי הנפש את סבכי הבלגאן שדחפנו לשם?
שימו לב למה שמצליח לכם. מה שמשמח אתכם. דייקו את היכולות שלכם. מה חלמתם תמיד לעשות ועוד לא קרה?
עשו מה שעושה לכם טוב, גם אם רוב האחרים חושבים שזה משוגע לחלוטין להתאמן עשרים שעות בשבוע ואז לעשות תחרויות שאלופי העולם מסיימים אותן תוך עשר שעות.
אכלו מה שמתאים לכם. מה שהגוף באמת רוצה - אתם אנשים של ירקות? של דגנים? של בשר?
אתם אנשים של תפוח ירוק חמוץ או של תפוח אדום מתוק? חכו עד שתחושו רעב כדי לדייק את האכילה.
אל תתנו לאנשי המפל הרועש להסתיר מכם את אותו הצליל היחיד והמיוחד, הנקי, הטהור, העל זמני - שהוא אתם.
ותהיו לי בריאים.
