ילדים זה שמחה :)
אז כשהקטנה שהיא בעצם כבר ממש גדולה (איך זה קרה ואיך כולם גדלו לי כל כך מהר זו עדיין תעלומה בעיני. הערה לעצמי - לנצור כל רגע - הם חולפים...) ביקשה להכין לעצמה ארוחת ערב - אף אחד לא התרגש. היא מכינה לעצמה מה שבא לה כבר הרבה זמן והיא אלופת הבית בעוגיות צ׳וקלט צ׳יפס (מתכון - עם הסבה לבריאותנות כי אין ברירה - בפוסט אחר:). ואז היא חתכה לעצמה את הדבר היפה הזה - ירקות בהמון צבעים משגעים, והיא מוסיפה לזה את רוטב הויניגרט שרק היא יודעת להכין הכי חמוץ כמו שהיא אוהבת...
וכל זה גורם לאמא שלה אושר כזה!
כי הם יגידו לכם מיליון פעמים שאתם חופרים, ושאי אפשר לאכול את כל האוכל הבריא הזה, ושאורז מלא זה דוחה (ואז תגידו בפעם המאתיים ושלוש שאורז לבן =סוכר לבן=פסטה לבנה - כולם סוכר, והגוף שלנו לא צריך את כל הסוכר הזה כי הוא מקבל את כלללל הסוכר שהוא צריך מהעגבניה והמלפפון וכשמתישים אותו עם המון סוכר מוסף זה גורם לאינסולין -כן-אמא-שמענו-את-זה-מיליון-פעם-את-שוב-חופרת זה גורם בסוף לאי סבילות לסוכר וסכרת) והם יגידו לכם שטבעונות זה לא אוכל אלא הליד, ואם אפשר לקבל פה איזה שניצל...
אבל אז אתם תשמעו את הגדולה אומרת לחברות שלה ש״איך אתן אוכלות את זה, זה לא אוכל, זה דוחה הלחם הלבן הזה״, ותראו את הקטנה מקפידה לשלב בין פחמימות וחלבונים והרבה ירקות,
ובוחרת לאכול סלט לארוחת ערב כי היא זוכרת שבערב הגוף שלנו מתכונן לשינה בכל המישורים, והדבר האחרון שהוא זקוק לו כשהוא מתכונן לניקוי של הלילה זה אוכל מכביד בקיבה שצריך לטפל בו (יודעים מה קורה לאוכל שאוכלים בערב? הוא הולך למאגרים. של השומן. כי לילה זה זמן הניקוי השיפוץ והתפעול ללא פעילות. אין לגוף צורך באנרגיה זמינה של האוכל שאכלנו זה עתה, אז הוא נשלח אחר כבוד למחסן. כבר נשתמש בו אחר כך. או שלא.).
בקיצר - בסך הכל רציתי לפרגן לה על ארוחת הערב המקסימה שאי אפשר היה שלא לצלם, ועל הדרך להגיד - תגידו. ויותר מזה - תעשו.
הם המראה (המחמיאה וההרבה יותר טובה) שלנו. הם מחקים אותנו, בדרך שלהם לגבש לעצמם זהות עצמאית לגמרי.
אז כשאני אוכלת מגוון, ואורגני, ומגדלת דברים בגינה, אני גם זורעת זרעים קטנים של ידע והבנה ואהבה אצלם.
טפו טפו טפו חמסה חמסה טפשים ומכוערים כולם. :)
שיהיה שבוע נהדר, רטוב, אולי מושלג בצפון וכמעט שנה אזרחית חדשה דנדשה ונהדרת לכולם!
